<h1>רבינו ירוחם נ"א ח"א</h1>
<h2>דף מט.</h2>
תוך ל' יום שנולד אם מת הרי זה נפל ואין מתאבלין עליו ואם מת ביום ל' הרי הוא כלפני שלשים ואין מתאבלין עליו ודוקא בדלא קים ליה חדשיו אבל אם יודע ודאי שכלו לו חדשיו במעי אמו אפילו מת תוך שלשים יום מתאבלים עליו כך פשוט בבכורות [מ"ט ע"א] ובגמר' שבת [קל"ו ע"א]. וכתב הר"י בן גיאת דמשכלו לו חדשיו הרי הוא כחתן כדאמרי' בנדה פ"י [מ"ד ע"ב] ומ"ק ואומרי' עליו ברכת אבלים וכו' ואפילו מת בתוך ל' והרמב"ן ז"ל כתב דכל תוך ל' יום שמת אפי' כלו לו חדשיו מתאבלין עליו אבל אין אומרי' עליו ברכת אבלים וכו' ואפילו שאין עומדין עליו בשורה מברין עליו בסעודה ראשונה כדאמרינן פרק אלו מגלחין בריה דרב דימי בר יוסף אתיליד ליה ינוקא וכו' ע"כ ובאבל רבתי [שמחות פ"א ה"ז] תניא המחותך והמסורס והנפלים ובן ח' חי ובן ט' מת אין מתעסקין עמהם לכל דבר. וקודם שלשים יום אפילו גמרו סימניו כלומר שערו וצפרניו אין מחזיקין אותו בבן קיימא עד ל' יום כמו שכתבתי. ועוד פשוט במ"ק [כ"ד ע"א] תוך ל' יום שמת יוצא בחיק כלומ' שאין מוציאין אותו במטה ולא בכלי ונקבר באשה אחת ושני אנשי' פירוש שאין צריך י' לקברו אבל לא באיש א' וב' נשים משום יחוד ואין צריך לעמוד עליו בשורה פירוש שורה כשחוזרין מבית הקברות ואומרים לו תתנחם ואין אומרי' עליו ברכת אבלים שהי' ברכת רחבה ולא תנחומי אבלי' שהולכין כל ז' לנחמו פירוש ובודאי אין אומרים עליו צדוק הדין וקדיש וזה הכלל כל זמן שעומדין עליו בשורה אומרים עליו צדוק הדין ואם לא לא כמו שכתב רבינו האיי ז"ל ולמטה אכתבנו.
בן ל' יום שמת (הרי) [אין] זה נפל וחייב להתאבל כל זמן שעברו עליו כבר ל' יום ואפילו שנולד לח' חדשים דאמרינן בן ז' הוא ואשתהי מאחר שגמרו סימניו כלומר שערו וצפרניו דקי"ל כרבן שמעון בן גמליאל דכל ששהה ל' יום באדם אינו נפל פשוט בשבת ביבמות וכן כתב רמ"ה ודלא כהרמב"ן שכתב דבן ח' אפילו חי יותר מל' הרי זה נפל.
